מוֹנְטֵיין הֶחָכָם אָמַר אֶת הַפִּתְגָּם הַבָּא: (אֶת חוֹלֵי סַרְטָן הָעוֹר הוּא מַמָּשׁ מְיַחֵד): / “מִי שֶׁפּוֹחֵד לִסְבּוֹל – סוֹבֵל, בְּעֶצֶם, מִמָּה שֶׁהוּא פּוֹחֵד!..” / בְּקִיצּוּר, מָה שֶׁנּוֹתַר לְךָ, אָחִי הַחוֹלֶה, בִּשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתֶיךָ – זֶה לִשְׁאוֹג: / “אַף אֶחָד כָּאן לֹא יִקַּח מִמֶּנִּי אֶת הַתַּעֲנוּג הַזֶּה – לִדְאוֹג!”
כְּשֶׁהוּא קָם בַּבֹּקֶר, הוּא פּוֹקֵחַ “עַיִן תּוֹרָנִית” וְאַחַר כָּךְ אֶת הַשְּׁנִיָּה – בְּהַדְרָגָה / וְעַל שְׂפָתָיו “מִתְרוֹנֵן” הַשִּׁיר הֶחָבִיב עָלָיו: “מָקוֹם לִדְאָגָה“… / וְאִם, בְּמִקְרֶה, זָרְחָה עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּוֹחוֹת / תּוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ מְזַמְזֵם בְּשֶׁקֶט אֶת: “כּוֹאֵב – אֲבָל פָּחוֹת…”
וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים, אָז מוּטָב שֶׁנְּצַטֵּט וּנְשַׁנֵּן: / “לְעוֹלָם אַתָּה לֹא מְרַחֵם עַל מִי שֶׁלֹּא מִתְלוֹנֵן” / בּוֹאוּ נִהְיֶה נֶחְמָדִים אֶל הַחוֹלֶה שֶׁלָּנוּ וְלִפְנֵי שֶׁאֵיזֶה וִירוּס אוֹתוֹ תּוֹקֵף / נִיתֵּן לוֹ בִּיטָחוֹן וּקְצָת תְּמִיכָה – שֶׁיִּזְדַּקֵּף / וְנֹאמַר לוֹ רַק מִשְׁפָּט כְּלָלִי – אַךְ מְשַׁקֵּף: / תַּרְבִּיץ אֲנָחָה בְּרִיאָה, אָח שֶׁלִּי, מִכָּל הַלֵּב – אֲבָל בְּכֵּיף!
וּבְמַחֲלָה, כְּמוֹ בְּמִלְחָמָה, / צָרִיךְ הַחוֹלֶה לְהִילָחֵם עַל חַיָּיו, עד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה / וְהוּא מְצַטֵּט אֶת צֶ’רְצִ’יל, כְּלוֹמַר: “נִלְחַם בַּמַּחֲלוֹת מֵעַל וְנִלְחַם בַּמַּחֲלוֹת מִתַּחַת” / נִלְחַם בָּהֶן בַּבַּיִת וְנִלְחַם בָּהֶן בְּבֵית הַמִּרְקַחַת / כִּי הוּא חַיָּב לְהִילָחֵם בָּהֶן, לִפְנֵי שֶׁהֵן יַפִּילוּ חָלָלִים / אָז הוּא נִלְחַם בָּהֶן בְּחַדְרֵי הַמִּיּוּן וּבְכָל קוּפּוֹת הַחוֹלִים / וְזֶה עוֹלֶה לוֹ בְּהַרְבֵּה “דָּם, יֶזַּע וּדְמָעוֹת!” / לֹא, לֹא בְּדָם! – כִּי דָּם הוּא פָּשׁוּט לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת…
וְהוּא נִלְחַם בָּהֶן בַּקוֹר וְהוּא נִלְחַם בָּהֶן בַּשָּׁרָב / לְמַעֲשֶׁה, הַחוֹלֶה שֶׁלָּנוּ נִמְצָא בְּמַצָּב תְּמִידִי שֶׁל “הֶלֶם קְרָב“… / וַהֲכִי חָשׁוּב: לְעוֹלָם לֹא תַּגִּידוּ לְחוֹלֶה סַרְטָן הָעוֹר: “הָיִיתָ מֵת!..” / בִּשְׁבִילוֹ – זֶה לֹא תַּרְגִּיל בְּנִיסוּי צוֹפָרִים. בִּשְׁבִילוֹ – זוֹ “אַזְעָקַת אֱמֶת!”
הִיפּוֹקְרָטֵס, עַל שְׁמוֹ נִקְרֵאת שְׁבוּעַת הָרוֹפֵא, וּמְהַוֶּה דְּמוּת אָב / אָמַר: “חוֹלֶה הוּא אָדָם שֶׁנִּדְרַשׁ לְהִילָחֵם גַּם בַּמַּחֲלוֹת שֶׁלּוֹ וְגַם בְּרוֹפְאָיו…” / כְּלוֹמַר, אֶפְשָׁר לְהַגִּיד שֶׁהָאִישׁ הֵבִין מַשֶּׁהוּ בְּעִנְיְנֵי בְּרִיאוּת / לֹא בָּרוּר אֵיךְ זֶה קָרָה שֶׁשְּׁמוֹ הוּא גַּם מִלָּה נִרְדֶּפֶת לִצְבִיעוּת?..
אָז אִם נִשְׁבַּר לְךָ מֵהָרוֹפֵא שֶׁלְּךָ וְאַתָּה מְקַלֵּל אוֹתוֹ בְּחוֹפְשִׁיּוּת (אוֹתוֹ וְאֶת אִמּוֹ) / תִּזְכּוֹר גַּם עוֹד מַשֶּׁהוּ שֶׁאָמַר הִיפּוֹקְרָטֵס: “הָאָדָם הוּא הָרוֹפֵא הֲכִי טוֹב שֶׁל עַצְמוֹ!”
זאביק הוא מחלים ממלנומה גרורתית, מתנדב מסור של העמותה, כותב, עורך, מצלם.
