שיחה אישית עם דב ונמרוד כהן

דב כהן חבר עמותה, אובחן במלנומה שלב 4. דב סיים טיפולים אימונותרפים ומרגיש מצוין, בנו נמרוד, חסיד של אורח חיים בריא המשלב תזונה נכונה וספורט. 

נמרוד: ספר לנו קצת על ההיסטוריה של המחלה.

דב: אוגוסט 2002 – דם על המגבת. במראה, שומה מדממת. נהגתי לבדוק שומות כל הזמן כי אני מלא בשומות. הבעיה שבשל לחץ בעבודה הזנחתי את הביקורות תקופה לא קצרה. “אכלתי אותה” – למה? הבנתי שזו מלנומה. זו הייתה שומה גדולה. כל מי שיש לו שומות מרובות חייב להיבדק. ואז, פלסטיקאי, ביופסיה, אבחנה. הפלסטיקאית הודיעה… אני לא מאלה שמתרגשים יותר מידי. הייתי במוד של השלמה. בחרתי ללכת לפרופ’ שנייבאום ולא לאונקולוג. הייתה לי כימיה מצוינת איתו. העומק היה 0.5 מ”מ. פרופ’ שנייבאום המליץ, למרות העומק הלא גדול, לבדוק בלוטות. אני מתעקש להדגיש שבגודל הזה לא טורחים לבדוק בלוטות זקיף ואילו פרופ’ שנייבאום חשד שבגלל שהגידול התכווץ, זה מחשיד שכן נשלחו גרורות לבלוטות. אני רוצה לומר לאנשים להיות עירנים. 

נמרוד מחזיר את הדיון לקרובי המשפחה. איך הם הרגישו? 

דב: אימא הייתה בטיול, ואז נכנסנו לסרט של הניתוח וגם אתה (נמרוד) הגעת. בפגישה עם החברים הודעתי שיש לי מלנומה שלב 3. הגיבו בהלם. אני לא מפרגן לעצמי שאני חולה. לא נתתי שירחמו עלי. קבלתי אינטרפרון – חומר מתיש שאתה כל הזמן מרגיש שאתה חולה בשפעת. 5 שנים של זריקה פעם בכל שבוע. 

שאלה לנמרוד: איך אתה הגבת? 

נמרוד: יצאתי 3 שנים קודם ללונדון. הייתי בהלם. לא ידעתי איך להגיב. ידעתי רק שאני צריך להגיע ולעשות מה שצריך. 1. סרטן… יכול להיגמר לא טוב 2. הגנטיקה, גם לי צפוי. 

מבחינה נפשית ומנטלית החוזק שאבא משדר עכשיו זה מה ששידר גם אז. 

דב: כשחזרה המלנומה בפעם השלישית, זה התגלה בשלפוחית השתן. זה היה מפתיע ולא צפוי. 

אני חוקר ושואל שאלות: בדיקת דם שכביכול הייתה שלי הוכחה לאחר התעקשות שלא הייתה שלי. צדקתי. גם בהחלטה איזו בלוטה לכרות אני צדקתי. הגידול היה בגב התחתון, למה להוציא בלוטה בבית השחי. הגרורות היו במפשעה. לעולם לא לקבל כפשוטם. להגדיל ראש!!!

בסבב השלישי: הגעתי לפגישה עם ד”ר מרקל, צעיר, מוכשר  וחד מחשבה. הייתה חוויה של שיחה. הייתה כימיה נהדרת. הצלחתי לרכז את כל הבדיקות שלי באותו מקום. הפעלתי את האגודה לזכויות החולה נגד מאוחדת. מרקל היה קשוב, אמפתי. הכל עשיתי מול מרקל. 

נמרוד: לא קבלת ייעוץ מסודר בתזונה או בספורט ואז שיתפנו את הקבוצה. מאחר ולא קבלת ייעוץ, “תאכל מה שאתה רוצה…” איך החלטת שתזונה וספורט חשובים בריפוי שלך? 

לפני 7 שנים עשיתי ניקוי רעלים כי השמנתי. ירדתי 7 ק”ג והרגשתי מצוין. כמו כן סבלתי מברונכיטיס. “לוקחים אנטיביוטיקה וזה עובר”. החלטתי שנמאס לי מזה. בנוסף, האינטרפרון דפק לי את הזיכרון שלי ומערכת העצבים המרכזית, אחת מתופעות הלוואי. יצאתי לפנסיה מוקדמת בגלל זה. עד האירוע האחרון הייתי באותו משקל. בגלל הברונכיט פגשתי הומאופט ובמשך 5  שנים אני לא לוקח כלום לברונכיט. כשנודע שאני בשלב 4 ויש גרורות בשלפוחית ובכבד, מרקל ציין שרק 35% מגיבים טוב. קראתי שצמחונות יכולה לעזור. לקחתי שתי החלטות: 1. אני הופך להיות צמחוני 2. עושה ספורט בעזרת נמרוד. 

נמרוד, מתי אתה התחלת? לפני 5 שנים בערך. בכל ביקור עשינו טיפה ועוד טיפה. אבל אבא אוהב לעבוד לבד. תוך כדי הוא קבל עצות עד שמצא מה שטוב לו. 

נמרוד: אין צורך להיות צמחוני בשביל להחלים מסרטן העור. חלק עושים זאת בגלל טרנד או ייעוץ כזה או אחר. הכי חשוב בצריכת בשר זה הכמויות שלו. בשר אדום זה אחד הדברים היחידים שכדאי לצמצם. יש בו תרכובות שלא רצוי לצרוך אותם יותר מידי אבל החלבון ממנו הוא מצוין. שיהיה ברור: צמחונות וטבעונות זו בחירה שלא קשורה להחלמה.

נמרוד: מה סדר היום שלך ביום טיפול?

דב: סדר יום סטנדרטי. קובע טיפול לשעה 11:00 לא מתכונן במיוחד. קם, תרגילי מתיחות, ארוחת בוקר, את הבדיקות נהגתי לעשות שבוע קודם בקופ”ח. קבלתי טיפול בזמן. בערב חש קצת עייפות שנמשכת יום יומיים אבל זה לא הפריע לי. לאחר כמה שבועות הייתה בעיה של קוליטיס שעבר אחרי כמה חודשים. אחר כך דלקת מפרקים – כאבי תופת. קבלתי זריקה לפרק. המשכתי ללכת בעקשנות עם כל הכאבים. כמעט כל יום 5 ק”מ. 50 דקות, משלים סיבוב. מקשיב למוסיקה עם אזניות שנמרוד שלח לי. 

נמרוד: הליכה זה אחד הכלים הכי טובים לצורך ניהול וירידה של משקל. כשהולכים, לא רצים, יש לזה המון יתרונות. עובד מצוין. מי שרוצה יותר מידע שיפנה אלי. 

איך אתה מרגיש מנטלית? 

דב: אני לא מרגיש את עצמי חולה, לא מרשה לאחרים לראות אותי כחולה. אפילו נסעתי לחו”ל. אני רואה בתגובות שחלק באמת מרגישים לא טוב. 

נמרוד: אילו שתי עצות היית נותן? 

דב: 1. גם כשאתה שומע את הבשורה, אתה חייב לאסוף את עצמך ולעזור לעצמך. 

2. פעילות גופנית ותזונה חיוניים. הליכות עם מוסיקה מנקות את הראש. זה כיף לא רגיל, אתה רגוע. אתה חייב לעזור לעצמך! לא להשתרע ולוותר. גם כשקשה, תעשה 100 צעדים, מחר תעשה עוד 50. בבוקר אני עושה מתיחות. אני גם אוהב תרגילי כוח. אף פעם לא הייתי כזה. הפעילות הזו פשוט עושה לי טוב. 

נמרוד: אנשים מחכים שהמוטיבציה תגיע. במקום לחכות, תתחיל מפעולה אחת קטנה. כשמתמידים יש תוצאות ואז זה מביא למוטיבציה וזה גלגל כזה. אפשר להפוך את הגלגל, זה יכול להפוך חלק מרוטינה.

אני אשאל אותך 2 שאלות כבדות: אם היית מדבר עם דב בן ה – 16, מה היית אומר לו? לא בהקשר למחלה דווקא.

דב: לך בדרך שלך. אל תסטה לא ימינה ולא שמאלה. בהקשר של המחלה הדרך הזו הצילה אותי. לשלוט במה שקורה. אין שום דבר שעובר על ידך. 

נמרוד: בשליטה שלך ספורט ותזונה עזרו לך. 

תסתכל אחורה על המסע: מה הדבר הכי חשוב שלמדת? 

דב: לקחת את הסרטן בפרופורציה, לנהל אותו ולהתמודד איתו. אף פעם לא ויתרתי לעצמי. אני לא מפרגן לעצמי להיות חולה. אף פעם לא נפלתי ולא חשבתי: למה זה קרה לי? השיחה עם מרקל הייתה קשה אבל התמודדתי איתה. 

 נמרוד: מה דרבן אותך ? 

דב: אני באתי מגרמניה… יש לי סדר יום והכנסתי את זה לסדר יום. לי קל אני פנסיונר כבר 15 שנים. פשוט הכנסתי את זה לסדר היום.

נמרוד: התמדה!!! משהו שעושים כל יום no matter what

הרגלים טובים + משמעת עצמית + התמדה  – הדרך להצלחה. ככה בונים אבני דרך. אם ילדים של חולים יתקלו בזה, תקנו להם את ההרגלים האלה מהיום. לשבת ולאכול כמו שצריך, חלבון, לאכול לאט, בלי מסכים, ביחד. הרגלים טובים +התמדה !!!

צפו בראיון המלא: שיחה לייב עם דב ונמרוד כהן