תקציר ריאיון עם ד”ר אורה סתר

אורה משתפת אותנו במסעה המרגש ומטלטל כאחת.

המסע התחיל, כמו ברוב המקרים, בנקודת חן שהייתה במקרה שלה במרכז הקודקוד הרבה שנים, נקודת חן גדולה שהתחילה לצמוח ולפרוח. אנחנו עוברים יחד איתה את הדרך משלב ההכחשה, לאבחנה של סרטן העור מסוג מלנומה עמוקה בשלב 3, ניתוח קשה, “התקדמות” למלנומה שלב 4, קריסת הגוף בעקבות הטיפולים ועוד אורחים בלתי רצויים בהמשך הדרך.

ההתמודדות עם כאב – “גישה סקרנית על הכאב”. ללמוד לחיות איתו להבין את הזרימה שלו ואפילו להתיידד אתו. 

להיות ריאלית אופטימית: “בוא נראה מה עושים”.

לנסות להבין מה זה בא ללמד אותנו. למשל ללמוד לוותר על דברים מסוימים מה”אני” שלי, להיות לעיתים תלויה באחרים, לקבל עזרה, לשתף וכך לעזור לאחרים.

להימנע מהאשמות שאין בהן כל תוחלת ורק גורמות לכעס. כעס זה רעל.

לבחור את הדרך המתאימה לי – ק ב ל ה ! ולא מלחמה. להיות עם מה שיש.

אורה בוחרת לשתף בשיר של נעם חורב: חופש. היא לוקחת את מילות השיר לסיפור שלה ומסבירה שהמחשבות השליליות שלנו מרעילות וסוגרות אותנו. הגוף מגיב כאילו הדבר השלילי כבר קרה. היא בחרה לשחרר, לוותר על חלק מהזהויות שלה. לדעת לקבל את כל האהבה שבה היא מוקפת.

בשנתיים האחרונות אורה עוברת רכבת הרים, אך שנים של תרגול עזרו לה לקבל את הסערות בתנודות פחות חדות, באיזון. 

“אני כאן במסע. יש מכשולים, אבנים קטנות וגדולות, שותפים למסע שמצטרפים ונעלמים, אבל לפחות אני חוצבת את הדרך“. 

חופש / נעם חורב

פגשתי פעם איש

שהיה לו הכל –

אוטו, וכסף, ובית גדול

שדות רחבים

אינסוף מרחבים

ארמון אמיתי

הליקופטר פרטי

שהטיס אותו גם

מעבר לים

וכל העולם

נפרש לרגליו

מיער הגשם

עד חוף השנהב 

אבל מי שהכיר אותו

באופן אישי

ראה וידע:

הוא לא איש חופשי – 

כי כל הדלתות בחייו ננעלו

וכבר כמה שנים

הוא בעצם כלוא

בעצמו

בראשו

בקולות בנפשו 

הוא אסיר מיוסר

של כל הרהוריו

הוא כבול לתמיד

לכל יצריו

ואין שום מצב

שיברח כמו גנב

מכלוב הזהב

שבנה בידיו 

והלוואי ונהיה

חופשיים באמת

שהכלא הזה, הפנימי

יתמוטט

שנפסיק להשתעבד

לדאגות

לאכזבות

לרחמים העצמיים

לעוצמת הלהבות

ושנחרוט במחשבות – 

החופש ההוא,

הקדוש –

מתחיל ונגמר אצלנו בראש.