לָרוֹפְאָה, שֶׁהִצִּילָה אֶת חַיַּי מֵהַסַּרְטָן, עַל הַסַּף / נָתַתִּי אֶת הַסֵּפֶר “מִתְלוֹצֵץ עִם קוֹרְאָיו” וְהִבְטַחְתִּי

 (לָהּ וּלְעַצְמִי) שֶׁלֹּא יִהְיֶה סֵפֶר נוֹסָף / אָז לַמְרוֹת שֶׁפֹּה וְשָׁם קוֹפְצוֹת עָלֵינוּ מִלְחָמוֹת אֲמִיתִּיּוֹת / 

וּפֹה וְשָׁם  צָצוֹת לָנוּ בְּעָיוֹת (שֶׁל זְקֵנִים…) רְפוּאִיּוֹת / כֹּל זְמַן שֶׁהַצַּו הוּא לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת / בִּמְקוֹם 

לְקַטֵּר עַל הַמַּצָּב – אֲנִי בְּעַד מַצְחִיקָנוּת / כְּמוֹ שֶׁאָמַר ווֹלְטֵיר הַזָּקֵן: “הַהוּמוֹר הוּא הַתְּרוּפָה לְמַחֲלַת 

הָרְצִינוּת”. / אוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר אוֹרְסוֹן וֶולְס: “אָדָם שֶׁלֹּא צוֹחֵק עַל חַיָּיו, כְּאִילוּ נוֹהֵג בִּמְכוֹנִית בְּלִי 

קְפִיצִים (בְּעֵרֶךְ…) / כָּכָה הוּא מַרְגִּישׁ כֹּל חוֹר בַּדֶּרֶךְ…” / וָכֹל זְמַן שֶׁהַגּוּף שֶׁלִּי מַמְשִׁיךְ לְהִתְרוֹצֵץ /

 – לֹא אַפְסִיק לְהִתְלוֹצֵץ! / מְקַבֵּל אֶת הַכֹּל בְּאַהֲבָה / וְשֶׁתִּהְיֶה לָנוּ שָׁנָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה!