• מהן תופעות הלוואי של אופדיבו?

זהו נוגדן, שניתן כדי לחזק את מערכת החיסון. המטרה היא לקחת תאים שהגידול הצליח לכפות עליהם מצב של היעדר תפקוד ולחדש את יכולתם לתפקד דרך חסימה של מנגנון אי תפקוד. הבעיה היא שתאי חיסון לא מתפקדים נמצאים לא רק בגידול. הם גם מצויים ברקמות תקינות ואז כשאנחנו מחזקים תפקוד בגידול, התרופה עלולה להפעיל אותם גם באיברים בריאים, כמו למשל: בבלוטת התריס, במערכת העיכול, בכבד, בריאות, בבלוטות הפרשה פנימית כמו יותרת הכליה.

לרוב תופעות הלוואי האלה באות לביטוי בתוצאות מעבדה. לעיתים זה מופיע כשיעול, עייפות, שלשולים או יציאות רכות. במרבית המקרים אנחנו יכולים להשתלט עליהן בלי קושי ע”י שימוש בקורטיקוסטרואידים או ריווח במתן התרופה.

• מהי בלוטת זקיף, מתי מרחיקים אותה, ומה המשמעות?

אם התגלתה מלנומה בעובי מילימטר ויותר, נוהגים לבדוק בלימפה את מה שנקרא בלוטת הזקיף -בלוטת הלימפה הראשונה המנקזת את תחנת בלוטות הלימפה האזורית של הנגע. אם האזור הנגוע הוא בית החזה, הנקז יהיה קרוב לוודאי בבית השחי. נוציא אותה ונבדוק האם היא נגועה בגרורת מלנומה. אם כן, יקבל המטופל טיפול מונע ואם לא – יהיה במעקב. היום לא נוהגים לעשות ניתוח נרחב יותר. המעקב יכלול אולטרה סאונד באזור בית השחי. 

• נכון להיום מה הטיפול המומלץ במלנומה עבה ומכויבת שאינה מערבת בלוטות לימפה (שלב 2) ?

היום במלנומה שלב 2, אין טיפול אלא רק מעקבים. לאחרונה הסתיים ניסוי קליני שבו מחצית המטופלים במלנומה שלב 2 קבלו חוסם PD1 בעוד מחצית קבלו פלסיבו. אם המחקר יוכיח שאלו שקבלו את התרופה, הסיכוי שלהם  לאי חזרת המחלה גבוה יותר, סל התרופות לא יוכל שלא לאשר טיפול מונע. בינתיים ניאלץ להמתין לתוצאות המחקר.

• מלנומה בצעירים

מלנומה כמעט ולא קיימת בילדים מתחת לגיל 12 וגם בגילאי 12-15, שכיחותה נמוכה. השכיחות עולה בגילאי 20-50 וגבוהה מעט יותר בגיל השלישי. חשוב לזכור שלא רק השמש היא הגורם אלא גם ההיסטוריה המשפחתית וריבוי השומות.

• מלנומה והיריון

באופו כללי היריון אינו מעלה סיכוי למלנומה. אישה שהייתה לה מלנומה מסוכנת (שלב 3 למשל), הסיכוי שהמלנומה תחזור, בלי קשר להיריון, הוא 50 אחוז. בהיריון השליה עשירה בחלבון PDL1 מה שגורם להחלשה של מערכת החיסון. הנושא לא נחקר עדיין, אך יש מקרים שעדיף לשקול פונדקאות.

• האם מלנומה יכולה לחזור לאחר החלמה?

הניסיון שלנו עם אימונותרפיה נמשך 6-8 שנים ואין זה זמן מספיק כדי לענות בצורה נחרצת על שאלה זו. ניאלץ להמתין עוד מספר שנים. 

• האם ניתן למצוא בדם סמנים גנטיים למלנומה?

DNA חופשי בדם הינו תחום שיאפשר דיאגנוסטיקה. כשתאי הגידול מתפרקים, הם משחררים לדם קטעי DNA. הבעיה היא שתאים מסוגים שונים משחררים לדם DNA ולא רק תאי הגידול. ישנם מחקרים המנסים להבחין ספציפית ב–DNA שמקורו מהגידול, לרצף אותו ויתכן שבעתיד אפשר יהיה ליצר מסנג’ר RNA מקטעים אלו ולחסן כנגד הגידול.

• האם מלנומה של העור, של הריריות ושל העין היא אותה מלנומה?

כל מלנומה מתחילה באותו תא – מלנוציט. מבחינת המוטציות רואים תמונה שונה לחלוטין: במלנומה של העור רוב המוטציות אופייניות לקרינה מהשמש בעוד שבמלנומה של הריריות אין חותם של השמש. שוני זה גורם לכך שמלנומה של הריריות לא מגיבה באותה יעילות לטיפולים כמו מלנומה של העור.

• האם אפשר לנבא מי יגיב ומי לא יגיב לטיפול?

מחקר רטרוספקטיבי מראה ששילוב של גיל מבוגר, אזורים חשופים לשמש, עומס מוטציות ורמה גבוהה של PDL1 – כל אלה גורמים שמפעילים מאוד את מערכת החיסון. לעיתים אנו משתמשים בכימותרפיה כדי להעלות את התגובה.

• אימונותרפיה במטופלים עם מחלה אוטואימונית

גילינו שלמרות החשש להפעיל את מערכת החיסון שלהם, התגובות שלהם לאימונותרפיה מצוינות.

• איך יתכן שיש תגובה יפה לטיפול בריאה אך במעי מופיעה גרורה חדשה?

נושא זה עדיין לא נחקר דיו. משערים שמערך החיידקים או הזמינות לתרופות שונה בין האברים השונים. אלו נושאים שבנפשנו לחקור.

• אובחנתי במלנומה, מתי לערב אונקולוג?

כל מלנומה שעומקה מעל 1מ”מ.

• מה ידוע על מלנומה וטיפול בקנביס?

ממחקריו של פרופ’ גיל בר סלע, מנהל המערך האונקולוגי של בית חולים העמק, נמצא שהשימוש בקנביס עלול לעכב את התגובה לאימונותרפיה.

לצפייה בראיון המלא: לייב עם פרופסור מיכל לוטם