חָלִיתִי בְּמֶלָּנוֹמָה לִפְנֵי 18 שָׁנִים. (“כֵּן, עָלָה בְּגוֹרָלִי”!) / לָכֵן אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁזֶּה מַמָּשׁ סִמְלִי / שֶׁאֲנִי חַי כְּבָר חַ”י שָׁנִים עִם הַמֶלָּנוֹמָה שֶׁלִּי… לִפְנֵי חַ”י שָׁנִים מֵתוּ מִזֶּה. אֲנִי – הוֹדוֹת לָרְפוּאָה וְלָרוֹפְאָה שֶׁלִּי – עֲדַיִן חַי / עָבַרְתִּי נִיתּוּחִים, אִינְפוּזְיוֹת, הַקְּרָנוֹת וְהַרְבֵּה תּוֹפָעוֹת לְוַאי / הֵבַנְתִּי הֵיטֵב שֶׁאֲנִי בְּצָרָה / וְלֹא רָאִיתִי אוֹר, רַק סַרְטָן עוֹר – בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה… שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: (הַאִם סַרְטָן, שֶׁמְּאַיֵּם לַהֲרוֹג אוֹתִי בַּמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה / יָמוּת בְּעַצְמוֹ בְּמַעֲרָכָה הָאַחֲרוֹנָה?) / וּלְמַזָּלִי הַגָּדוֹל, הָרְפוּאָה הַמִּתְקַדֶּמֶת וְהַמֶּחְקָר / פָּעֲלוּ מַהֵר וּבִתְבוּנָה, לֹא בִּזְבְּזוּ זְמַן יָקָר / וְהִצְלִיחוּ לְיַצֵּר תְּרוּפוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת “מַצִּילוֹת חַיִּים” / וְאִם פַּעַם דִּבְּרוּ עַל “כַּמָּה זְמַן נִשְׁאַר לְךָ” / הַיּוֹם זֶה קְצָת אַחֶרֶת, שֶׁנִּהְיָה בְּרִיאִים…
הַיּוֹם אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שַׂחְקָנִית שֶׁאוֹמֶרֶת מֵעַל הַבָּמָה, בְּדֵעָה מְיוּשֶׁבֶת / “חָלִיתִי בַּמַּחֲלָה הַהִיא שֶׁאָסוּר לְהַגִּיד אֶת הַשֵּׁם שֶׁלָּהּ – כִּי הִיא נֶעֱלֶבֶת…” הַיּוֹם אֲנִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל לָכֶם יָשָׁר בָּעֵינַיִם (בְּלִי לִפְזוֹל) / וְלוֹמַר לָכֶם, בְּדִיעֲבַד – יָצָאתִי בְּזוֹל…
אֲבָל כְּבָר מֵהַתְחָלָה, הֶחְלַטְתִּי עִם עַצְמִי שֶׁזּוֹ לֹא גְּזִירַת גּוֹרָל / וּכְדַאי, אֲפִילוּ רָצוּי, כְּדֵי לְהִישָׁאֵר שָׁפוּי – לִשְׁמוֹר עַל הַמּוֹרָל. מָה יוֹתֵר בָּרִיא מִצְּחוֹק מִתְגַּלְגֵּל אוֹ מֵהֲלָצָה / שֶׁיְּכוֹלִים לְחַלֵּץ אוֹתָנוּ מִמַּחְשָׁבָה רָעָה בְּעֶזְרַת קְרִיצָה / וְהֵם הַפְּעִילוּת הַגּוּפָנִית הֲכִי זוֹלָה וַהֲכִי בְּרִיאָה? זֹאת הַמְלָצָה! / וְלָמָּה לֹא לָקַחַת תּוֹסָפִים, כְּמוֹ קְצָת הוּמוֹר, שֶׁהוּא הַהוֹרְמוֹן / הֲכִי טִבְעִי בָּעוֹלָם, וּכְמוֹ לִימוֹן – מוֹסִיף הֲמוֹן…? / עַל הַתּוֹעֶלֶת שֶׁבַּחִיּוּךְ כְּבַר כָּתְבוּ שִׁירִים (אֲנִי עַצְמִי מִתְיַחֵס לַחִיּוּךְ כְּמוֹ אֶל פְּקוּדָּה אוֹ צַו!) / שֶׁכֵּן, אֵין מַצָּבִים נוֹאָשִׁים – יֵשׁ רַק אֲנָשִׁים שֶׁנּוֹאָשִׁים מִן הַמַּצָּב… / וְלַמְרוֹת שֶׁהַמַּצָּב הָיָה לֹא פָּשׁוּט, לִפְעָמִים אֲפִילוּ מְאַיֵּם / נִסִּיתִי, לִהְיוֹת “נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם” /
שִּׁיתַּפְתִּי אֶת הַמִּשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים נֶאֱמָנִים / מָה קוֹרֶה וְאֵיךְ מִתְקַדְּמִים הַטִּיפּוּלִים הַשּׁוֹנִים / וְעָשִׂיתִי אֶת זֶה בְּהוּמוֹר, עַד כַּמָּה שֶׁנִּיתַּן / כְּאוֹמֵר: סַרְטָן? קָטָן עָלַי, סַרְטָן!..
כְּיוֹם, הַמַּצָּב הָרְפוּאִי שֶׁלִּי הוּא: מַחְלִים! / פֶּנְסְיוֹנֶר מְאוּשָׁר עִם גִּינָה וּבִיטוּחַ מַשְׁלִים / אֲנִי גַּם לֹא יָכוֹל לוֹמַר “אֵין כְּלוּם, כִּי לֹא הָיָה כְּלוּם”, סַרְטָן הָעוֹר עוֹד נוֹכָח / אֲבָל “מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִצְחוֹק עַל עַצְמוֹ לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת מְגוּחָךְ” / וְאוּלַי, מֵאַחַר שֶׁבַּחַיִּים הָאֵלֶּה שׁוּם דָּבָר לֹא וַדָּאִי / בֶּטַח בְּגִלְגּוּל אַחֵר הָיִיתִי לֵיצָן רְפוּאִי…
וּכְשֶׁאֲנִי מַשְׁקֶה אֶת הָעֲצִיצִים בַּבּוּסְתָּן / אֲנִי חוֹשֵׁב לְעַצְמִי, שֶׁאוּלַי בִּכְלָל הָיָה לִי מַזָּל: מַזָּל סַרְטָן!..
