ראיון עם ד”ר גיל טאובר-חידושים בסרטן העור

“בשנת 2007 הופיעה לי נקודת חן מעל המצח, ועל המגבת ראיתי כתמי דם. הגעתי למכון אלה ושם כרתו אותה. זו הייתה מלנומה. עשו הרחבה של הכריתה ובמשך כעשור הייתי במעקב שנתי בשיבא והכל היה תקין. חשבתי שזה אירוע חד-פעמי… 

אני רוכב על אופניים עם קבוצה של חברים, וירדנו למסע השנתי שלנו מהחרמון לאילת. פתאום החל אצלי שיעול חזק, עד כדי חנק. רופא המשפחה טען שיש לי דלקת ריאות ונתן לי אנטיביוטיקה. משלא חלף השיעול, הלכתי למכון רנטגן פרטי של חבר שלי שצילם אותי. מצאו אצלי שלושה גידולים בָּרֵיאוֹת בגודל של כדור טניס, כשאחד יושב על הצינור שמוביל את החמצן לריאות. התאשפזתי בפוריה, עשו לי ביופסיה, וגילו שוב את המלנומה. חזרתי לרופאה שלי בשיבא, שעשתה לי CT ואמרה לי שיש לי אולי שלושה חודשים לחיות, כי הגידול נמצא במקום שאי אפשר לנתח, קרוב מדי ללב. “במקרה, יש לי להציע לך ניסוי שעשוי לעזור. תחתום כאן ונראה איך התהליך הזה זורם…”

הגידולים גדלו כל 21 יום ביותר מס”מ. הבנתי שאין אופציות אחרות וחתמתי מיד. 

במשפחה שלי כולם ידעו שיש לי סרטן קשה, אבל כיוון שתפקדתי והלכתי לעבודה, התייחסו בהתאם. לחברי בעבודה פתחתי קבוצת ווטסאפ שקראתי לה “מֶה-לֹא-נוֹמָה” בה דיווחתי לכל אורך הדרך את מה שאני עובר, פתוח לגמרי, בלי לבזבז אנרגיה על הסתרה – וזה עבד נכון. מומלץ!

בתחילת הניסוי קיבלתי קומבינציה של אוֹפְּדִּיבוֹ וְיֶרְבוֹי ביחד, עד שהגוף קרא “הצילו!..” קיבלתי שלושה טיפולים ולפני הרביעי קיבלתי שילשולים נוראיים. אמרו לי: עד כאן! מכאן ממשיכים רק עם אופדיבו. כל הזמן הזה תפקדתי כרגיל, למרות שהמשכתי להשתעל ולהתעייף מכל הליכה קצרה או רכיבה על אופניים.

יום אחד, חודשיים אחרי התחלת ההזרקות, פסק השיעול. כמו כן שמתי לב שאני מצליח לעלות במדרגות בלי שום בעיה. ה-CT הראה שהגידולים מתחילים לסגת והתחלתי לראות את האור בקצה המנהרה. המשכתי עוד כשנה וחצי עם האופדיבו ומאז אני עושה CT כל חצי שנה. היום, לאחר שש שנים, אני במצב מצוין!

אני רוצה לומר למטופלים שכל אחד צריך לקחת את המחלה שלו בידיים, (כמו היוזמה שלקחתי לעשות צילום פרטי כשהאנטיביוטיקה לא עזרה…) ולהתייחס אליה כמו עסק לכל דבר וענין!

הרכיבה על האופניים חיזקה אותי מאד. השתוקקתי לחיות ולא ויתרתי. הפעלתי דמיון מודרך שהרכיבה מקטינה את הגידולים – מה שהצחיק קצת גם את הרופאים. 

למי שנמצא בתחילת הדרך אני ממליץ לבחור בית חולים נכון, רופא טוב שמתמצא ומתמחה בנושא ושאפשר לסמוך עליו (והיה לי!). 

בכל מקרה, צריך גם מזל! (והיה לי!)”