ראיון עם ד”ר גלית אבינועם

לכירורגיה פלסטית מגיעים מטופלים ממבחר רב של הפניות: מרופאי עור בבתי חולים או בקהילה ומאונקולוגים ואפילו מרופאי משפחה. אנשים עם נגעים שאינם מלנומה, שחוזרים שוב ושוב, וכאלה שזו להם פעם ראשונה. סרטן עור זהו ספקטרום רחב מאד של גידולים. בקצה אחד שלו נמצאת המלנומה, ובקצה השני – ה-BCC הנפוץ ביותר, בעיקר בישראל שטופת השמש. ביניהם יש עוד סוגים. לא רק שומה יכולה להיות חשודה, גם פצע שאיננו נרפא, נגע מוזר או מדמם וחשוד.

גודל הנגע והמיקום שלו חשובים מאד. אם הוא קטן ובמיקום לא בעייתי ולא מפריע מבחינה אסתטית, אין טעם בטיפול כפול. כורתים ולוקחים ביופסיה. אם הנגע גדול – לוקחים קודם כל ביופסיה כדי לברר מה זה ורק אחר כך כורתים אם יש צורך. זה הכלל. תמיד עושים בדיקה פתולוגית. עדיין יש מקרים של מטפלים לא מקצועיים עם תרופות פלא…

במקרים מסוימים, כשהנגע שטחי או טרום סרטני, טיפול של חנקן נוזלי מקפיא את המקום, הנגע נושר והעור מתחדש, אבל אם הנגע עמוק ושורשיו חדרו לעומק – החנקן לא יעזור. נגע שטופל בחנקן וחזר – עדיף להחליף את השיטה הטיפולית.

לגבי טיפול בלייזר: יש לייזרים באורכי גל שונים וכל אחד מתאים למשהו אחר. לייזר מבוסס 2CO בדרך כלל שורף את הנגע. אם לא נעשתה ביופסיה – זה אפילו מסוכן. עוסק בזה מי שלמד והתנסה, רופא עור או כירורג.

יש נגעים שההסרה שלהם בעיקר אסתטית ושאפשר להסיר בלי תפירה ובלי צלקת, וגם אז יש לשלוח לביופסיה. כשהנגע עמוק – אין ברירה אלא לתפור. יש איזורי הצטלקות נוחים וטובים יותר כמו הפנים וכאלה שפחות – כמו בגב, או ברגליים בהם הצלקת מתרחבת; לצלקות לא תקינות יש טיפול בסטרואידים, חבישות לחץ, או טיפול משולב לייזר. תמיד יש צלקת, אבל צלקת ניתנת לשחזור ותיקון.

ברוב המקרים אין צורך באונקולוג, אלא אם הנגע עמוק או מפושט. במלנומה הכל נקבע לפי עומק החדירה.. אם היא בראשית דרכה, אפשר לטפל במוהס וזה הכל. כלומר אם היא בגודל 0 עד 0.8 מ”מ – זה דורש הרחבת כריתה בלבד. מעל 0.8 זה דורש הרחבה, וביופסיה של בלוטת הזקיף – השומר בשער של הלימפה. בכל תחנה יש עשרות בלוטות לימפה. כיום יש אמצעים רדיואקטיביים וצבע לבדיקה שמטרתם להוציא מה שפחות בלוטות. אם בלוטת הזקיף נגועה, מתחילים טיפול אימונותרפי מבלי להוציא עוד בלוטות לימפה. 

ניתוחי מוהס נעשים במלנומה בעיקר באיזורי פנים, כתפיים וצוואר אך גם באצבעות, בהונות ואיזור הגניטליה. בניתוח מוהס מוציאים את הנגע הנראה לעין, ללא שוליים של ביטחון, חובשים את המטופל שמחכה כשעה בחדר אחר, מעבירים למעבדה צמודה בה בודקים ורואים במיקרוסקופ אם הנגע נמצא גם בשוליים או בעומק ובדפנות. אם הכירורג רואה שהשוליים לא נגועים – תופרים ומשחררים את המטופל  הביתה. אם כן – עושים הרחבה בהתאם למיקום המדויק של הנגע בשוליים, בלי לפגוע ברקמה בריאה.

במכון אלה בשיבא יש פגישה שבועית שבה מתרכזים מטפלים מכל הדיסציפלינות של מלנומה לדיון בחולים ספציפיים, בבחינת “ההר בא אל מוחמד”, עד קבלת החלטה משותפת ומוסכמת על כולם, מה שמדייק את הטיפול ומזרז אותו.