ניתוח הוא קו טיפול ראשון בחולים עם גידולים מוצקים. עם זאת, לעתים קרובות תאים סרטניים יכולים להישאר מאחור, ולאורך זמן, להוביל לחזרת המחלה.
מחקר קודם מצא שכאשר פצעים מחלימים לאחר ניתוח, תאי מערכת החיסון הידועים כ- Tams מפרישים כמויות גדולות של גורמים אנטי דלקתיים, מה שעוזר לתאי הגידול שנותרו בגוף להימלט ממעקב חיסוני ולהאיץ את הישנותם. לאחר הסרת TAMs, צמיחת הגידול הופחתה.
מחקר אחר הראה שאנשים עם פחות TAMs לאחר ניתוח, הפחיתו את צמיחת הגידול לאחר הניתוח. TAMs  שימשו לעתים קרובות גם כסימני ניבוי להישנות סרטן לאחר ניתוח.

לאחרונה, חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, פיתחו הידרוג’ל שניתן ליישם לאחר ניתוח כדי למנוע או להאט את הישנות הגידול. כותבי המחקר משערים שאספקת ההידרוג’ל תאפשר מתן מקומי של אימונותרפיה ותגביל תופעות לוואי מערכתיות. יהיה צורך בניסויים בחולי סרטן, אך השימושים בגישה זו עשויה להתרחב ליותר סוגי סרטן מאשר אלו שנדבקו במאמר. 

מנגנון שחרור הדרגתי

החוקרים כללו שתי תרכובות פעילות בהידרוג’ל שלהם. הראשון היה (Pexidartinib (PLX, הידוע כמעכב TAMs על ידי חסימת קולוני גורם 1  (CSF1R). השני היה מורכב מנוגדנים נגד מוות תאי 1 (aPD-1), אשר מסייעים לתאי T לזהות ולתקוף תאים סרטניים.
החוקרים בחרו להעביר את שתי התרכובות הללו באמצעות הידרוג’ל בשל יכולתו ליצור “מאגר אספקה ​​מקומי” ובכך לשחרר אותן בהדרגה, ולספק תגובה חיסונית מתמשכת.

ניסויים בסרטן המעי הגס, סרטן העור וסרטן השד

החוקרים ערכו ניסויים עם הג’ל על מודלים של עכברים בעלי סרטן המעי הגס, מלנומה וסרטן שד טריפל שלילי לאחר הסרה כירורגית של גידולים.
הוכח כי ניתוח יכול להגביר את התפשטות תאי הגידול באופן מקומי ובגרורות מרוחקות, אשר נמצא בקורלציה עם צפיפות מקרופאגים מוגברת ברקמות הגידול לאחר הניתוח. הם בחרו בסרטן המעי הגס כדי לייצג את הגידולים החמים שקל לטפל בהם, מלנומה המייצגת את הגידולים החמים שקשה לטפל בהם, וסרטן השד המשולש שלילי כדי לייצג את הגידולים הקרים שקשה לטפל בהם. גישה רב-כיוונית זו עזרה להראות שטיפול בהידרוג’ל הוא אסטרטגיה אוניברסלית.

החוקרים גילו שלעכברים שטופלו בג’ל היו רמות נמוכות של עד 73.7% של TAMs והיו להם גם פי 1.5-2.8 יותר תאי T מאשר לעכברים שטופלו בדרכים אחרות. במודלים של מלנומה, החוקרים מצאו גם שלעכברים שטופלו בג’לl יש פי 2.3 ו-1.8 פחות TAMs מאשר לעכברים שטופלו ב-PLX בלבד של PLX-NP.

החוקרים טוענים כי מתן תרופות אלו באמצעות הידרוג’ל מגביר את יעילותן עקב מתן הדרגתי.
הטיפול בג’ל העלה את שיעורי ההישרדות של עכברים עם סרטן. בעוד שחיות הביקורת שרדו עד 36 ימים, קבוצת העכברים שטופלה בג’ל שרדה 50-70 ימים.

למרות פוטנציאל ‘פורץ דרך’, יש לא מעט חוקרים אשר רואים לא מעט מגבלות בטיפול  החדש.

1. מגבלה של ההידרוג’ל היא שאין לו יכולות הדבקה חזקות, ומכאן שהוא “מתאים יותר להשתלה לאחר כריתה של נגעי גידול, כגון רקמת שריר או רקמה תת עורית.

2. הג’ל לא היה מתאים לכריתת גידול מקומי הנמצא בחלק מאיברי הבטן. 

3. חלק מהמומחים בתחום טוענים כי למרות שהידרוג’ל עשוי להועיל בהקטנת הסיכון להישנות מקומית של המחלה, ולעזור בתגובה לאימונותרפיה, הג’ל צריך להיות ממוקם במקום הגידול, אשר בדרך כלל מוסר לחלוטין במהלך הניתוח עבור כל סוגי הסרטן הללו. במיוחד שלרובם סבירות נמוכה יחסית לחזור באותו מקום אחרי ניתוח. מצד שני החוקרים מודים שהג’ל עשוי להיות שימושי בחולים שאינם חזקים מספיק כדי לעבור ניתוח.